לנקות את הכאב


בס"ד


לחוות את הכאב

להסתכל עליו בעיניים

לתת לו מקום

להתחבר אליו

לשהות בו, להיות בו

להיות איתו

 

להרגיש את הייאוש,

את הכבדות שמשתלטת ופושה,

כובשת כל חלקה טובה,

לוחשת את מילות הרעל שלה,

את חיצי החידלון

את חוסר התקווה.


לשהות שם,

להיות שם.


להרגיש מבולבל,

מתוסכל,

תקוע,

בודד לבד.

להיות שם

לשהות שם.


ומהחלון ניבטים השדות השרופים,

האדמה חרוכה מהשריפה הגדולה של יום האתמול,

השמש זורחת על האבנים המפוייחות,

האוויר הנקי של הבוקר -

מצנן את אש האתמול,

מנקה,

מטהר

את יום האתמול


והנשימה הופכת לה להיות עמוקה

לשאוב אל הלב את אויר הנקיות.

המטהר.

אויר של בוקר

הולך הוא ונכנס לכל מקום כואב שבי

הולך הוא ומקרר כל כאב מדמם

ונפלט

נפלט החוצה 

אט אט

לאט,

בחשאי,

בהחבא


אט אט

כזרזיף דק מן הדק

משחרר לאט לאט

את הכאב

את הבעיה


והעיניים נעצמות מאליהן

והתודעה אף היא מתחברת לתהליך

בלי שיפוטיות

בלי הבחנות

בלי מחשבות

לשהות

להיות שם.


בקצב שלי

בזמן שלי

בנשימות דקות דקות

פולט החוצה את הרעל.

את הייאוש

את החידלון


מתחבר את גופי

חש  אותו

בהרפיה מלאה

מחובר

אל גופי

אל עצמי


מקבל כל כאב

 כל פגם

כל התמודדות

כל מוגלה הקיימת

מתחבר לכל אתגר

לכל התמודדות


ונושם עמוק

נשימה עמוקה

ועוד אחת

ממלא את הריאות בחמצן

באוויר של נקיות

באוויר של תקווה


חש איך הנשימה חוזרת לעצמה

את הריאות שוב עולות

איך המוח מתמלא שוב בחיים

איך העירות שוב קורה


ושוב

חצי נרדם

עוצם את העיניים

רפוי

בהרפיה

בתרפיה מלאה


חש את כפות הרגליים

פולט החוצה 

אויר מיותר

אויר מלוכלך


פותח את עיניים

ומגהק

שוב

ושוב

את כל ארס הייאוש

את כל ארס החידלון

מנקה

מתנקה

ושוב מגהק

ושוב מתנקה


והחזה יורד

והבטן יורדת

רפוי

מקור הכאב בגוף- 

רגוע

קר


המוגלה יצאה

התקררה


שומע מבחוץ ילד מגלגל בקבוק זכוכית

שומע את קול הציפורים המצייצות

מסתכל בשעון

מתעורר

והולך לשחרית


יום טוב