הפחד להיות מוכר


בס"ד

הפחד להיות מוכר

לחלק מאיתנו השיווק בעסק קשה,

כי אנחנו פוחדים להיות מוכרים

הכנות שלנו, זה להצטופף לאנונימיות, שלא יכירו אותנו.

מקום כזה- שלתת ולעזור לאחרים, אבל בלי פרסום ושאוו.

להיות ,לתרום, לעשות ולתת,

אבל בצנעה.

איך כל זה מסתדר עם פרסום ושיווק?

איך כל זה מסתדר עם לכתוב פוסטים ולהוציא אותם מהמגירה?

איך הופכים את הכתיבה למגירה, לכתיבה שאני עומד מאחוריה,

למקום שאני מפסיק לפחד להיות מי שאני, איך שאני, בלי פחד קיומי מהסביבה?

אז מאיפה מגיע לו הפחד להיחשף ולחשוף את מה שיש אצלי בלב?

מאיפה מגיע הרצון להמשיך לכתוב למגירה, למרות המחיר הכבד שלו?

איזה דבר כל כך חזק, שגורם לכסות את כל הטוב שיש בתוכי מלהתפרץ החוצה?

לפעמים זה פחדים מהעבר.

אולי פעם אמרתי משהו וצחקו עלי,

אולי עניתי תשובה לא נכונה בשיעור, עד שהפסקתי להצביע יותר.

אולי הילד שבתוכי עדיין מפחד.  מהמורה, מהדמות שהקרינה עלי סמכות.

אולי אני עדיין מרגיש קצת ילד, מפוחד, מאויים, קצת חושש.

ביהדות יש מושג של "נביא שכובש את נבואתו".

הנביא קיבל נבואה מה', אבל הוא 'שומר' אותה אצלו.

הופך אותה לנחלתו שלו.

זוהי עבירה.

בעצם, כל אחד מאיתנו הוא "קצת נביא".

לכל אחד  מאיתנו יש  מתנה שה' שם בנו להאיר לעולם.

כאשר אנחנו ממשיכים לכתוב למגירה, או לא לכתוב בכלל,

אנחנו חוטאים. אנחנו מחטיאים את השליחות שלנו.

הפחד החזק כל כך , מצליח לשתק אותנו לגמרי.

פשוט לגרום לנו 'להיעלם', 'להתחבא', כאילו קצת 'לא להיות'.

אז זהו,

נזכור שזה חטא לא לתת לזרם של הטוב האלוקי לזרום דרכנו.

נזכור שאנחנו רק 'צינור' בדרך,

נכניס את עצמינו קצת לפרופורציות,

נהיה רק שליחים לתת לעולם את מה שטוב בנו,

נהיה,

ניצור,

נפרח,

ונעניק לעולם,

מעט טוב .